הדיפלומטיה מתה. יחי הדיפלומטיה החדשה

מי שמסתכל על התנודות וחילופי האמירות בעת האחרונה, יכול להעיד שהדיפלומטיה מתה. המנהיגים של העת הנוכחית יותר דומים לסוחרי השוק, שהמחיר שלהם מבוסס על ידיעה שהקונה יתמקח ושבסוף שני הצדדים יסתפקו בפחות. מי שמוביל את הקו הזה עוד מימי קמפיין הבחירות הוא דונלד טראמפ, אשר בהבטחות שלו רבים הטילו ספק. ואולם, בין אם מדובר בהעברת השגרירות לירושלים, בפרישה מההסכם עם אירן או בטיפול האגרסיבי בנושא הצפון קוריאני – נראה שטראמפ גם מקיים.

לא פחות חשובה היא הדרך שבה הוא משיג תוצאות, שנראית לא פעם כמו שיטוח של שדה הקרב עם הצהרות מאיימות, ישירות ובוטות, אשר מובילות את הצד השני לרדת מ- "מחיר המדבקה". אם חשבנו למשל שהמזרח התיכון יבער כאשר השגרירות האמריקנית תעבור לירושלים, גילינו שהמחיר כבד מדי לכמה משכנותינו. ואם חשבנו שקים יהיה מוכן "ללכת עד הסוף" לפני שיסכים לדון על התפרקות מהגרעין, מסתבר שלא. ומעניין יהיה לראות מה יוליד יום בנושא הגרעין האירני ומלחמת הסחר עם סין, שני תחומים שבהם יש מה להרוויח ומה להפסיד לכל הצדדים.

כמה שונה התנהלות זו מהתקינות הפוליטית ומהדיפלומטיה שהוביל מרקל, אובמה וחבריהם לאורך השנים. דיפלומטיה שלעיתים מנעה סכסוכים אך בדרך כלל פשוט הותירה את המצב העולמי על כנו. כעת גם במדינות נוספות מתחילים לאמץ את סגנון השוק ששובר את הכלים, כמו למשל באיטליה בנושא הפליטים. הממשלה החדשה של די מאיו וסילבני יורה אמירות בוטות שמכוונות לאוזני הבוחרים, וכמובן גם לאוזני נשיאות האיחוד והבירות בגרמניה וצרפת. האם האיחוד יהיה מוכן לעשות ויתורים בנושא הפליטים, שעד כה נחשבו  ל – "מחיר המדבקה הסופי"? אולי נגלה שגם כאן דיפלומטיית השוק אינה נעימה לאוזן, אבל מובילה להישגים.

 

השאר תגובה





שיתופים